לעצור ולבדוק מה שלומנו זו עצירה שיש בה הרבה חשיבות. כמו מדידת חום כשאנחנו חולים, המדידה מאפשרת לנו אומדן מסויים שיוביל אותנו לדאגה עצמית. במידה והחום גבוה, חשוב שנדע כדי לנקוט פעולות יזומות להורידו. כך גם מבחינה רגשית, חשוב שנלמד לעצור מפעם לפעם, להתבונן פנימה, לשיים את הרגש, לשים לב לתחושות הגוף שלנו, לתת מילים למחשבות שלנו ולנסות לדרג את המצוקה שלנו. עצם העצירה הזו יש בה יציאה מהתגובתיות לעבר יותר בחירה ושליטה. כשאני שם לב אני פחות "דבוק" למצוקה שלי. כשאני שם לב, אני מסוגל לנסות להתרחק מזה קצת. כשאני שם לב שה"חום הרגשי" גבוה אני לוקח אחריות על עצמי ומחפש דרכים להוריד אותו. חשוב שנלמד לנטר את המצוקה שלנו גם אחרי תרגיל ויסות כדי שנלמד מה עוזר לנו, בכדי שנדע לפעול כך גם בפעם הבאה.